אז רשמנו חלומות במשך שבועות ועדיין לא קרה כלום. איפה החלומות הצלולים?
ובכן, בעידן שלנו כבר לא מספיק להגיד מה לעשות. אנחנו צריכים לדעת איך זה עובד, למה זה עובד, וכמובן, מה אני צריך לעשות כדי לגרום לזה לעבוד.
לצערנו הרב, אין אפשרות לדעת את התשובות האמיתיות, מכיוון והאמת של כל אחד היא האמת הסובייקטיבית שלו. אבל בתחום החלומות אנחנו יכולים לנסות ללכת בכיוון, וכשנתבונן בתוך הערפל, מנסים להושיט את הידיים קדימה ולמשש משהו שאינו עוד אפור מטושטש, אנחנו נגיע לשאלה אחת חשובה שמהווה את הבסיס לכל מה ששייך לחלומות ושינה.
מי ישן? הגוף או הנשמה?
ואולי, "למה אנחנו ישנים?" כי אנחנו ישנים שליש מהחיים שלנו (אני מכיר כאלה שישנים חצי מהחיים שלהם). ובזמן היקר הזה, אנחנו ישנים כדי לחלום, מפני שבחלומות, מסתבר, יש יותר מסתם להראות לנו סצנה שתעביר את הלילה. ופה אנחנו מגיעים לשאלה החשובה באמת.
למה אנחנו חולמים?
שתי גישות צועקות לנו. הגישה הפיזיולוגית, והגישה הרוחנית. בואו נראה מי צודקת...
הגישה הפיזיולוגית.
נו, זאת שחייבת למצוא הסבר מדעי והגיוני לכל דבר. הגישה תגרוס שהחלימה (שורש חל"מ = החלמה) באה על מנת להחלים במהלך הלילה (מבחינה נפשית כמובן). החלומות מסדרים ומתייקים את כל מה שנתפס על ידי החושים או נקלט במהלך הימים האחרונים, בחלקים שונים במוח.
דמיינו חדר עם ערימת בגדים מלוכלכים. בכל פעם שהחושים שלנו קולטים משהו (ותאמינו לי, זה קורה יותר מכל הזמן), נוסיף בגד מלוכלך לערימה. כמה שעות אנחנו יכולים לשרוד לפני שהחדר יתפוצץ? ובכן, החדר מתמלא ואנחנו מתעייפים. בשינה אנחנו מתיישבים לקפל בגד בגד ולהכניס את כולם לארונות באופן מסודר, על מנת שבחדר יהיה מקום שוב כדי לקלוט דברים נוספים מחר. כל בגד נראה אחרת - ולכן אנחנו חולמים כל מיני דברים צבעוניים. התעוררנו באמצע התהליך? ערימת הבגדים שנותרה תכביד עלינו, ונהיה עייפים במהלך היום (אולי זו הסיבה שאנחנו חולמים לפעמים על דברים שקרו לפני שבועות - הבגד לא קופל מעולם כמו שצריך, ועדיין היה זרוק באיזו פינה בחדר).
כדי להוכיח את הטענה הזו, חוקרים לקחו קבוצת חתולים ומנעו מהם לחלום במשך מספר שבועות (ראוי לציין שהניסוי נערך לפני שקמה הוועדה המאשרת מחקרים, ואינו חוקי לביצוע בימינו). בכל פעם שחתול נרדם, היו החוקרים ממתינים לשנת הרע"מ (ריצודי עיניים מהירים) שלו, ומעירים אותו - ובכך מונעים ממנו לחלום.
כל החתולים מתו לאחר כ-27 ימים.
והנה, למדנו שוב את אותו הלקח: תנו לעצמכם לישון 8 שעות בלילה, בבקשה.
ויותר מזה, אם חשבנו כל היום על משהו שעלול לקרות, ובלילה חלמנו על הסיטואציה, אנו נדע איך להתנהג במידה והיא תקרה במציאות. הפחתת מתח ולחץ הם מאפיינים מוכרים של החלומות.
הגישה הרוחנית.
גישת הפרחים, שלא באמת אכפת לה מה עובד או איך. העיקר שאנחנו נהנים מהחיים. יש ערפל מסביב? מצוין! בואו ניצור עוד! הרי במילא לא רואים כלום, וגם מה שכן רואים הוא בטח אשליה.
הגישה הרוחנית תטען (ותסלחו לי שאני מזלזל. אבל אפילו כמיסטיקן זה נשמע לי כמו "שמאלץ חינוכי"), שאנחנו עולים בלילה למקומות גבוהים ורוחניים, ושם נטענים מאנרגיה קוסמית של אור אינסופי!!!
אבל אולי זה נשמע כל כך דביק רק בגלל שכבר נמאס לנו לשמוע את זה.
בואו נגיד את זה בצורה יותר ברורה: במהלך היום אנחנו רחוקים מהמקום בו אנחנו נוצרנו, בו הנשמות נוצרו. בעולם החומרי הזה, הנשמה כלואה בתוך הגוף, וה"דלק" מתבזבז כל הזמן. בלילה, היא רשאית לצאת ממנו ולחזור "הביתה", ל"תדלוק" מחדש.
הגישה המשלבת.
המצחיק הוא, שגם הגוף לא כל כך נהנה מזה. הרי מה הגוף רוצה? אוכל, סקס, כסף, סיפוק.
ומה הנשמה רוצה? פילוסופיה, תרבות, מוזיקה, אמנות, רגשות!
והשניים שוחקים זה את זה כל עוד הם נמצאים יחד בגלל רצונות מנוגדים (...קצת כמו נשים וגברים).
ואני שואל את עצמי... למה כל גישה חייבת להיות הצודקת? הרי השתיים לא סותרות זו את זו.
דמיינו צמד שחקני תיאטרון. האחד משחק עדין וזורם, והשני משחק חזק ומוגזם. הם עובדים יחד, אבל ברור שיש להם טענות כלפי המשחק של האחר. בסוף יום עבודה מעייף, נראה לכם שהשניים ישבו ביחד לכוס קפה? אני חושב שכל אחד ירצה לחזור הביתה למשפחה שלו, להיות קצת לבד.
והבדידות הזו, הפרידה הזמנית, הגעגועים, הם אלה שמחזירים אותם לעבוד יחד בבוקר.
ואם עוד לא הבנתם את המשל, הנשמה והגוף לא מסוגלים להיות יחד כל כך הרבה זמן. הם חייבים להיפרד במהלך הלילה. הגוף מסדר את נתוני החושים והמחשבות שלו, הנשמה מתחברת לקוסמוס ונטענת, וכל אחד שמח. בבוקר, השניים נפגשים שוב, מאושרים ורעננים.
אם זה לא היה ככה, כמה זמן היינו יכולים להמתין לפני שצמד השחקנים היה מחליט להתפרק?
ואיך כל זה קשור לחלומות צלולים? מה אכפת לנו?
ובכן, כדי להיכנס לתחום של מיסטיקה, צריך להיכנס לערפל (מיסט: ערפל באנגלית).
ודרך מעניינת לזרוק מישהו לערפל, היא לבלבל אותו קצת. תחשבו השבוע, תחשבו הלילה, מי ישן? מי חולם? הגוף או הנשמה?
כשאנחנו רואים בחלום פיל ורוד רודף אחרינו ואחרי חבר טוב, האם הפיל הורוד מגיע מסרט שראינו השבוע? האם החבר הטוב הוא מישהו שבא לטעון אותנו אנרגטית?
איך זה עובד, למה זה עובד? מה אנחנו צריכים לעשות כדי שזה יעבוד?
תשאלו שאלות.
אתם לא תקבלו תשובות.
אבל לפני שתוכלו לשים לב, אתם תשקעו בערפל. ואז, החלומות פשוט יתחילו לצוץ.
לתהליך הבלבול העצמי הזה אני קורא "שבירת הגוף".
ההפך ממנו הוא תהליך "שבירת הנשמה", שנועד כדי להחזיר אותנו לחומריות, כדי "להתעורר".
ואיך עושים את זה? פשוט מוצאים הסבר לכל דבר, מחפשים את ההיגיון, את התשובות. זה כבר יחזיר אתכם לקרקע ברגע.
מיכאל אלבוים הוא מיסטיקן המתמקד בחלומות צלולים, פירוש חלומות וחוויות חוץ גופיות.למאמרים נוספים והזמנת הרצאות, ניתן ליצור קשר באתר של מיכאל: www.halom.co.il
